החלטה בתיק מ"ת 25214-07-11

1.      בפני עתירת המבקשת להורות על מעצר של המשיב עד לתום ההליכים משהוגש נגדו, בד בבד, כתב אישום המחזיק שישה אישומים בעבירות גניבת רכב (6 עבירות), פריצה לרכב (6 עבירות) ונהיגה ללא רישיון נהיגה.

על פי המפורט בכתב האישום, במהלך החודשים נומבבר 2010 ועד אפריל 2011, הנאשם יחד עם אחרים שזהותם ידועה למאשימה (הוגשו ארבעה כתבי אישום נוספים), פרצו לכלי רכב, גנבום מאזור אשקלון, נתיבות ותל אביב.

2.      בא כוחו של המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם טען לחולשתן, לכדי לקות שאינה מצדיקה המשך מעצרו. נטען, בין היתר, כי הבקשה מתבססת בעיקר על עדות שותף לעבירה (חוסאם) שהיה קטין במועד ביצוע העבירות, עדות שהינה כללית מדי, ללא התייחסות לתאריכים מדוייקים וללא ציון  פרטים נוספים מעבר לאמירות כלליות ובאין בנמצא ראיה נוספת שיכולה לחזק את עדותו. העד מסר מספר גרסאות שונות, הוסיף בכל פעם שם של חשוד נוסף ובסופו של יום, על אף שמסר שמות של כ-10 חשודים מעורבים, חלק מהם שוחררו מבלי שהוגש נגדם כתב אישום.

עוד הפנה הסנגור לעדות שותף נוסף- חאדר אבו כף, בגיר בן 19, וטען כי ניתן להתרשם מסתירות רבות בהודעותיו השונות במשטרה. כך למשל, בהודעה מיום 11/6/11 קשר השותף את המשיב לעבירות המיוחסות לו אולם בחקירה נוספת אמר שהדברים שמסר אינם נכונים, נאמרו בשעת לילה מאוחרת כשהוא היה עייף (23:30) וציין כי רק שמע אודות מעורבותו של המשיב  מהשותף האחר- חוסאם.

בנוסף, הסנגור טען כי עסקינן בעבירות רכוש שכשלעצמן אינן מקימות עילת מעצר ובשים לב לכך שמדובר במשיב נטול עבר פלילי, לו מיוחסות ביצוען של עבירות ללא תחכום, הרי אמור שאין עסקינן בכנופיה מאורגנת או בשיטת עבודה מובנית ועל כן יש להורות על שחרור לחלופות.

3.       לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהועבר לעיוני (היום במעמד הדיון הסתבר כי חומר חקירה נוסף- תמלילי האזנות, מצוי בידי המבקשת וטרם הועבר להגנה),  נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכדלקמן:

-הודעת שותף לעבירה חוסאם אבו סבילה מיום 1/6/11:

הנ"ל מספר כי לפני כ-5-6 חודשים נסע יחד עם המשיב ואדם נוסף - גמאל אלחמידי, לים בעיר אשקלון, הבחינו ברכב שמצא חן בעיניהם- מסוג  סופר לנסר כסוף. השותף מספר באופן מפורט כיצד פרצו לרכב וגנבו אותו:

  "נסענו ברכב של כמאל שהוא נוהג בתוך אשקלון התחיל כמאל להסתובב ואז מצא רכב שמצא חן בעיניו מאוד סופר לנסר צבע כסף מסודר בצורה הכי טוב אין בה שריטה אחד ואז כמאל וגמאל ירדו מהרכב ודיברנו בנפרד והסכימו שגמאל יקח אותי אתו להניע את הרכב שאני לא ידוע ואז כאמל וגמאל חזרו ועלו לרכב ואמרו לי תרד עם גמאל שהוא יניע את הרכב הסופר ואתה תעלה איתו ותרד..." (ש' 176-191). התיאור נרחב ומפורט וגם אם לא ננקבו תאריכים מדוייקים, אין בכך כדי להמעיט מערכה של ההודעה שנראית על פניה אותנטית; השותף חוסאם תאר באופן מפורט כיצד פרצו לרכב, באיזה שיטה, מה היה תפקידו את כל שותף, ולא ניתן לומר כי מדובר בעדות כללית ודאי לא לשלב הזה של ההליך.

- חיזוק להודעה דנן  ניתן למצוא בסיכום החוקר דימיטרי ליפוביץ מפלט איכון מתאריך 22/1/2011 - מועד בו נגנב רכב לנסר כסוף למנוי טלפון שהוחזק ע"י ג'ומעה אל חמידי (אחד מהשותפים לעבירה שהיה לטענת חוסאם אבו סבילה נוכח באירוע ) המאשש טענה כי הנ"ל שהה בעיר אשקלון בשעות הרלוונטיות לכתב האישום (מסמך מתיק חקירה פלא 30623/2011). יוער כי ערכה של ראיה זו יהיה כפוף להמצאת פלט האיכון עצמו/האזנת סתר, שהחוקר האמור מתעד את קיומו.

- הודעות שותף נוסף- חאדר אבו כף- בהודעה מיום 11/6/11 קשר השותף את המשיב לעבירות נשוא כתב האישום באופן מפורש: "ש. מי גנב את הרכב? ת. כאמל וחוסאם. ש. איך הם גנבו את הרכב? ת. שניהם ירדו ואני לא הייתי איתם" (ש' 100 -110 להודעה). ובהמשך:"ש "איך פרצתם לרכב ההונדה, עם איזה כלי? ת:אני נשארתי ברכב של כאמל ושינהם הלכו לרכב ההונדה. שניהם הניעו את הרכב וחוסאם נהג בה" (ש' 126-130 להודעה). עוד ציין כי הם נהגו לגנוב כלי מסוג סופר לנסר והונדה (מסוג כלי הרכב המצויינים בכתב האישום). אכן, אותו חאדר אבו כף, בהודעתו מיום 20/6/11 מחוזר בו מהדברים שאמר בחקירה מיום 11/6/11 ומכחיש כי גנב רכבים ושאת הדברים אמר רק משום שהיה עייף: " בחקירה הקודמת אמרתי בדיוק מה שאמר חוסאם, רק רציתי לישון, השתגעתי" (ש' 39-40), אולם מדובה מחזרה בנוגע לפרטים העשויים להחשב כמוכמנים ובידיעת המבצעים כך שאין משקל משמעותי לכך בהתחשב במכלול הראיות.

- שתיקתו של המשיב בחקירתו- בחקירתו מיום 12/7/11 בחר המשיב לשמור על זכות השתיקה ולא השיב לחשדות שהופנו כלפיו. המשיב לא פרט את גרסתו לאירועים וענה בתשובות לקוניות "זה לא נכון" או "לא יודע" לכל שאלה שנשאל. 

אף שבפתח הדיון היום הסתבר כי חומר החקירה שהועבר לעיוני חסר תמלילי האזנות סתר, לא היה מקום לעכב מתן ההחלטה, לנוכח הסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, וכן בהתחשב בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי, שהרי שבשלב זה, אין להעמיק בחקר האמת ובירור שאלת חפותו או אשמתו של המשיב על-פי חומר הראיות הלכאוריות שיש בתיק, ואין לבחון את מהימנותן של העדויות והראיות. בית המשפט, בשלב זה, עוסק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי, ודי לו לבית המשפט אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למשיב.

אם כן, אף שעדות שותף טעונה חיזוק ע"פ פקודת הראיות, יש בעדות שותף אחר- כאמור- ממקור נפרד ועצמאי להוות אותו חיזוק ואף מעבר לכך ואם נוסיף את תגובות המשיב בחקירתו, הרי שבמצטבר, די בראיות שהונחו בפני בשלב זה כדי לגבש תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיב.

4.      לענין עילת המעצר- נוכח אופי האישומים, היקפם וטיבם, יש להסכים עם המבקשת כי הוכחה עילת מעצר : העבירות בוצעו לכאורה באישון לילה עם שותפים, בשיטה דומה עד זהה, בשכונות מגורים צפופות ומאוכלסות ובמקומו שונים אחרים, תוך גרימת נזק לרכוש הציבור ותוך סיכון בטחונו. לאור משקלם המצטבר של נתונים אלה, יש לבחון בקפדנו האם הנמצא חלופה שתבטיח את מטרת המעצר, קרי, שלום הציבור מפני מסוכנות המשיב.

לאחרונה, כב' הש' עמית  בעניין בש"פ 45/10 פאדי מסארוה נ' מ"י, קבע (פורסם באתר הרשות השופטת): 

"כשלעצמי, אני מתקשה לקבל את הטענה כי בכל מקרה של עבירת רכוש יחידה או עבירת רכוש לא מתוחכמת, לא קמה עילת מעצר. יש בגישה זו כדי לעודד בעקיפין ריבוי עבירות, שהרי כל שרשרת עבירות מתחילה בעבירה הראשונה, שמא יאמר העבריין לעצמו כי אין סיכון שייעצר ב"'מכה" הראשונה. "פתאום קם אדם בבוקר ומוצא..." שמכוניתו חלפה עם הרוח, או במקרה הטוב, נפרצה ותכולתה נשדדה. חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה.

... אלא שהעבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה, גם אם אינן "מתוחכמות", הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל להתפתחות אלימה. פריצה לבית או לחצרים מערערת את הבטחון האישי של הציבור וגניבת רכב עלולה, בהאידנא, להפוך חיש מהר למרדף משטרתי על כל הסכנות הכרוכות בכך."

5.      נוכח קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ומשהונחה שרות המבחן להניח תסקיר מעצר נקבע המשכו של הדיון בפני מותב תורן כאן, ע"פ החלטה נפרדת מהיום במעמד המשיב וב"כ הצדדים.